Michal Prihoff

מיכל פריהוף

תומכת רווחה

מרכז רפואי רמב”ם – חיפה

מרכז רפואי העמק – עפולה

המרכז הרפואי בני-ציון (רוטשילד) – חיפה

052-6662097

michal@www.hayim.org

כל בוקר בהגיעי למחלקה אני ניגשת ללוח התלוי בחדר הטיפולים של האחיות, ובודקת מי מהילדים מאושפז במחלקה, מי הגיע במהלך הלילה ומי מהילדים אמור להגיע לטיפול יום.

אתמול הגעתי למחלקה, וזמן קצר לאחר שבדקתי את רשימת השמות בלוח חדר האחיות, הגיע הבחור שהוזמן באותו היום להפעלה מוזיקלית לילדים החולים.

שנינו נכנסנו לכיתה, והתחלנו לארגן אותה לקראת ההפעלה. כשסיימנו ניגשתי לאזור טיפול היום ואף עברתי בחדרי האשפוז, כדי להזמין את הילדים וההורים להפעלה המוזיקלית בכיתה. חלק מהילדים נענו בשמחה, חלק מהילדים לא הרגישו מספיק טוב כדי לבוא לכיתה, וחלקם היו במהלך טיפול שבגללו לא היו יכולים להצטרף.

התחלנו את פעילות המוזיקה בכיתה – פעילות אשר כללה נגינה בתופים, פעמונים, מצילתיים וכלים מוזיקליים שונים ומיוחדים. הילדים ניגנו בהנחיית המנחה מקצבים שונים, שרו שירים שונים ושחקו משחקי מוזיקה שונים. לאט לאט גם חלק מההורים הצטרפו לשמחה, ואפילו שתי אחיות באו והתחילו לרקוד בכתה לשמחת הילדים וההורים. ההמולה והשמחה הייתה רבה, ובסיום הפעילות אפילו אחת הילדות אשר בדרך כלל משתתפת בכל פעילויות המוזיקה, אבל אף פעם לא מחייכת, הגניבה חיוך קטן אל המנחה הנרגש, כאשר נפרדה ממנו לשלום.

לאחר סיום הפעילות בכיתה, ניגשנו לאחד הנערים ששכב בחדר האשפוז ולא היה לו מצב רוח וחשק לבוא לכיתה. המנחה נתן לו לבחור דרבוקה שמצאה חן בעיניו מתוך שלל כלי המוזיקה שהכנסנו לחדר על העגלה, והתחיל ללמד אותו מקצבים שונים. גם כאן, בתחילה הנער הסתכל בלבד, הקשיב אבל לא שיתף פעולה, אך המנחה לא התייאש ועם הרבה סובלנות ושמחה, המשיך לנגן ולשיר ולאט לאט הנער הצטרף אליו ואף לשפתותיו התגנב חיוך קטן וממזרי, ואור של שמחה ניצת בעיניו.

לאחר שנפרדתי מהמנחה המוזיקלי, לקחתי מארון הציוד שלי את אחת מערכות היצירה שיש לי וניגשתי לאחת הילדות הקטנות המאושפזת באחד החדרים. כבר אתמול הבטחתי לה להכין עמה ברכה יפה ומיוחדת לאחותה אשר חוגגת את יום הולדתה, יחד עם חולצה אשר היא תצייר עליה בצבעי בד מיוחדים שיש לי. ניגשנו ביחד למלאכה ובהנחייתי הילדה הכינה ברכה יפה עם קיפולי נייר מיוחדים. לאחר מכן היא בחרה ציור שאותו ציירה על החולצה עם צבעי הבדים ובתחתית הציור רשמה הקדשה לאחותה וחתמה את שמה.

בהמשך היום עברתי שוב בחלק מחדרי האשפוז וטיפול היום, שאלתי לשלומו של ילד זה או אחר, שוחחתי עם הורה אשר בנו בדיוק עבר בדיקה בהרדמה ולהורה היה קשה לחכות מחוץ לחדר הבדיקות כאשר בנו בפנים – ועודדתי אותו, נתתי חיבוק לילדה אשר הגיעה לבדיקת מעקב בטיפול יום, לאחר שסיימה את סדרת הטיפולים האקטיביים שלה וקיבלה בשורות טובות לגבי תוצאות הבדיקה האחרונה שלה, והבאתי מתנה קטנה לילד חדש במחלקה אשר בכה כאשר האחות לקחה ממנו בדיקת דם.

לקראת סוף היום ניגשתי לפינת הישיבה שלי והתחלתי את “עבודת המשרד”, שגם היא חלק ממהלך היום במחלקה, הווה אומר – כתיבת מכתבי תודה לפעילים ומתנדבים שערכו פעילות במחלקה בשבועות האחרונים, הוצאת מכתבי בקשה לתרומה מחברות ואנשים שונים עבור פעילויות עתידיות במחלקה ומחוצה לה, שיחה טלפונית עם משפחות כדי להזמינם לפעילויות שנערוך מחוץ למחלקה או תיאום תאריך עם המשפחה עבור חגיגת יום הולדת לילדם במחלקה או מחוצה לה, ותכנון פעילויות נוספות במחלקה ומחוצה לה בהמשך החודש.

תוך כדי עבודתי במשרד, אחת העובדות הסוציאליות העבירה אליי בקשה דחופה לעזרה כלכלית למשפחה, כדי שאעביר לטיפול המשרד, עובדת סוציאלית אחרת ביקשה ממני עזרה במימון תרופה חשובה לילד חולה, אשר התרופה לה הוא זקוק אינה נמצאת בסל התרופות והאחות הראשית פנתה אליי בבקשה לעזרה בארגון יום כיף לצוות המחלקה אשר עובד קשה מדי יום בטיפול בילדים החולים.

וכך חלף לו במהירות עוד יום במחלקה האונקולוגית-ילדים כאשר המלאכה עדיין מרובה, ובראשי חלפה המחשבה כי טוב שיש את יום המחרת כדי שנוכל להמשיך במלאכה חשובה זו אשר אינה נגמרת לעולם…